אינני ואני

מזה זמן שלא פגשתי אותי

הלכתי לעיר זרה, בהטותי

אוזן ללהג התפל, המרוסק

ואמרתי, לא עוד חתול בשק



אֶדודה מעט ואבדוק עוד



כה ארך הזמן שלי בלעדי

כך סבב ברחוב יותר מדי

כל הצבעים הזדהרו - מתנפצים

ומרוב יער - לא ראה את העצים



ובלכתנו נרחק עד מאוד



ואנִיַי מיהרו, יחד-בנפרד, אלפ-פלא

נשמה ורוח ונפש, כן כל אלה

מנסים לחוש יופי של אשה

אולי דרכה אקבע אתי פגישה



וּבְבוֹאה, לא עוד אנדוד

        --------

        ובינתיים

        -------

מי יאסוף את שברַי

שואל אלפ וגם תוהה פלא

עדיין דואה ברוח מתנחשלת

ושתימוג? נו, המבול אחרי

       ------------

שערי השחור בהר

גופי עלה ובער

ורוחי דבר לא בֵּאַר



אֻכָּל אבל לא נגמר 

עקמומיות המרחב-זמן

חוס על שייריך – הוא אומר למי שהייתי

חמול על שייריך – הוא יועץ למי שאני

משוך, המשך למשוך – מבקש מי שלא יהיה אני

ואני חי את הארצי

ואני מכלה את הזמני

********************

ובחיוך עגום של ליל חורף שטוף גשמים

הוא מבקש, ספר לי על החיים הגשמיים

:

אני על ספינה סעורה הפלגתי אטלנטיסה

ואני על צמד סוסים קרטעתי לעיר הקדושה

ובעוצמת שרירי שוק עליתי לרגל למסבאה הקשישה

ובהידוק ירכי ואיפוק של מה שביניהן סיפקתי אשה

.

כן, אומר החיוך, עתה הוא קצת מעוך,

עדיין לא ברור, קצת סבוך

מה חפשת ובקשת למצוא, ברחוק ובסמוך?

אהבה חיפשתי

-אחר יופי תרתי

--אחרי האמת דלקתי

והנני פה שוב  -  וידי ריקות

שמא כל זה אין סוף מיתרים

האם זו עקמומיות המרחב-זמן

ואולי זו הגרביטציה המוחשית הישנה

ויש שיאמרו

אנחנו מרכז היקום

?????????

והסנה לא אֻכָּל

מזה זמן שלא פגשתי אותי

הלכתי לעיר זרה, בהטותי

אוזן ללהג התפל, המרוסק

ואמרתי, לא עוד חתול בשק



אֶדודה מעט ואבדוק עוד



כה ארך הזמן שלי בלעדי

כך סבב ברחוב יותר מדי

כל הצבעים הזדהרו - מתנפצים

ומרוב יער - לא ראה את העצים



ובלכתנו נרחק עד מאוד



ואנִיַי מיהרו, יחד-בנפרד, אלפ-פלא

נשמה ורוח ונפש, כן כל אלה

מנסים לחוש יופי של אשה

אולי דרכה אקבע אתי פגישה



וּבְבוֹאה, לא עוד אנדוד

        --------

        ובינתיים

        -------

מי יאסוף את שברַי

שואל אלפ וגם תוהה פלא

עדיין דואה ברוח מתנחשלת

ושתימוג? נו, המבול אחרי

       ------------

שערי השחור בהר

גופי עלה ובער

ורוחי דבר לא בֵּאַר



אֻכָּל אבל לא נגמר

                                               איל פאת' - מאת'

מתקדם, מתקדם כה לאט

ברך ימין נעה לעבר הידיים, כחצי אמה

ברך שמאל נעה אליה מגיעה קדימה.

וכף יד זו ואף זו מתרחקות מברכיים דואבות.

ושוב, הגב הקמור מתקשת, אך אין חץ באשפות

ואילו היה, ההיה נורה? ולאן? עולות השאלות.

מתקדם, מתקדם חרישית אך את

נטועה, שורשייך בחביון האדמה,

לא פרק תניעי ולא גו  תעגלי, קפואה

וכאשר הרוח דומם, הלמות ליבי נאלמה.

מתקדם, מתקדם בדהרת הצב שלי

את, כמו אכילס, אף בעקבי לא תגעי

מתקדם, מתקדם עוד מעט

מקפיד להתמיד אפילו שלאט

את שומעת אותי, כן את

מסכם הכל במשפט:

איל פאת', מאת'

חומר רוחני

בחוזקה משב הרוח
בחולשה מצב הרוח

רעד עז עבר בחלון שהתנודד

גם בן זוגו שכבר איננו בודד

אף הוא משקף מראה מצודד

אך אני יודע מה הוא מקודד

מיינה מצויה שורקת במעופה

מתייצבת מול החלון כבבואה

והיא ברינתה כל כך יפה

ואז מתנפצת לה הבועה

והשלולית - שלולית

והחלון - חלון

בוסר בשום

כבר מזמן שמתי לב

שיש ימים שאני כה עייף

ולילות לי של ריק עצֵב 

עד הימלא הירח - הכל חולף

שערי כבר לא סומר
אישוני הכבוי לא שומר
עלי, גם לא עלייך
ואיני מגיע עוד עדייך

האם זו את שביקשת?

שבץ נא אותי באמיגלדה במוחך
קחני אל ארץ חמש האבנים

קבלני כמונופול רק כי בקשתי ככה

פזרני במרחבי הקפיצות בחבלים

לא לבדי 

לבריאות

אנא-טומיה

אנא, אל תשיביני

טומיה, אהביני

שימי נא את לבך

הראי לי את ריאותייך

אל תקלי עם כבדך

בל תכלי את כליותייך

ולא תמרי מיצי מרתך

נקי את העצב מעצבייך

("צווה עלי ציוויי עשה

ואל תעשה - לא תכסה")